חישוב פיצויים ע"פ חוק הפלת"ד

לפנינו ערעור וערעור שכנגד, על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בת.א. 1406/97 (כב' השופט א' רומנוב), שניתן ביום 5.2.2006, בו נדונה סוגיית הפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

רקע

1.         המערער, יליד 27.8.1938, נפגע ביום 7.5.1995 בתאונה אשר הוכרה הן כתאונת עבודה והן כתאונת דרכים. במקצועו היה המערער מסגר, אשר עבודתו מאופיינת בעבודה פיזית בעלת סיכון. במועד התאונה היה המערער כבן 56 שנים ושמונה חודשים. הצדדים לא נחלקו הן בשאלת הגדרתה של התאונה כתאונת דרכים והן בשאלת החבות.

מאחר שתאונה זו הוכרה אף כתאונת עבודה, נבדק המערער על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל, וזו קבעה לו 49% נכות רפואית. בהסתמך על תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), העמידה הוועדה את נכותו על 74% נכות. קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל, בעניין הנכות הרפואית, קדמה לשמיעת הראיות בהליך זה, ועל כן, על פי הוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים, קביעה זו חייבה אף את בית המשפט.

ביום 5.2.2006 ניתן פסק הדין, בו קבע בית משפט קמא את היקף הנכות התפקודית והיקף הפיצויים בראשי הנזק השונים.

טענות הצדדים

2.         בהודעת הערעור עותר המערער (להלן: "המערער") למספר סעדים:

תיקון טעות סופר, בעניין חישוב ערכו המוצמד של השכר הקובע.

תיקון טעות בחישוב מס ההכנסה.

ערעור על החלטתו של בית משפט קמא, שלא ליתן פיצוי עבור הסיכוי העתידי שהמערער יידרש להשתלת כליה, ושלא למנות מומחה לעניין זה.

ערעור על אופן קביעת הסכום בראשי הנזק - הוצאות העבר והוצאותיו הרפואיות של המערער, על דרך האומדנא, ואי מתן פיצוי בראש הנזק של הוצאות לעתיד.

באשר לחישוב שכרו, עותר המערער כי יוצמד לשכר הממוצע במשק ולא למדד.

באשר לשאלת הניכויים, עותר המערער שלא ייקבע אילו מבין קצבאות המל"ל הינה הגבוהה ביותר, וכך תיוותר בידו ההכרעה בבוא העת.

3.         מנגד, בהודעת הערעור שכנגד, עותרים המערערים שכנגד (להלן: "המשיבים"), כנגד קביעותיו של בית משפט קמא, בעניינים אלו:

שיעור הנכות התפקודית.

חלקו של המעביד בקרן ההשתלמות.

שיעור שכרו של המערער נכון ליום 1.4.1995.

קביעותיו של בית משפט קמא, בעניין אובדן הפנסיה ושחרור קופת הפנסיה.

קביעותיו של בית משפט קמא בשאלת הפיצוי בגין עזרת הזולת, הפיצוי בגין עזרה לעבר והפיצוי בגין הוצאות רפואיות בעבר.

דחיית בית משפט קמא את טענתם כי המערער זכאי להחזר הוצאותיו הרפואיות מהמל"ל.

דיון

4.         ראשית, הלכה היא כי בית המשפט של ערעור נוטה שלא להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, אלא כאשר ניכר שקביעות אלו מקורן בטעות בולטת בשיקולי בית המשפט או בפגם היורד לשורש העניין (ראו: ע"א 8155/00 אלכסנדר טיפוגרף נ' ד"ר שמואל קרברסקי, תק-על 2002(2), 705; ע"פ 281/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 673; ע"א 78/84 עזבון המנוח חג' קאסם נ' אלג'ילאני, פ"ד מב(2) 142).